פסק-דין בתיק ת"א 2194/01

1.        מהות ההליכים

התיק שבפניי הנו תיק מאוחד, אשר במסגרתו התנהלו תובענה אזרחית בת.א. 2194/01 ובקשתו של הבנק ליתן צו כינוס כנגד אילונית פרויקטים תיירותיים בע"מ (להלן: " החברה" או "אילונית") במסגרת תיק פש"ר 1764/02 (להלן יכונו התובענה האזרחית ובקשת הכינוס - " התובענות ההדדיות").

ביסודן של התובענות ההדדיות עומד מערך ההתחשבנויות הכספיות שבין הבנק לבין אילונית, אשר מקורו באשראי שהעמיד הבנק לאילונית לצורך הקמתו של בית המלון הידוע בשם " סאן רייז" בקיבוץ אילות (להלן: " הפרוייקט" או ה" מלון" או " הפרוייקט המלונאי").

הפרוייקט המלונאי האמור כולל 276 חדרים ומבנה מרכזי המכיל סוויטות, חדרי אוכל, לובי, אודיטוריום, בריכות שחיה מתקני ספורט ועוד ומשתרע על שטח כולל של למעלה מ - 50 דונם.

בעוד אילונית טוענת לנזקים, להוצאות שנגרמו לה בעטיה של התנהלות הבנק כמממן הפרוייקט ולריביות ביתר שנגבו ממנה, וטוענת כי יש לקזז בגינם עשרות מליוני ש"ח מחובה הנטען כלפי הבנק, טוען הבנק, מנגד, כי הוא זכאי לאכיפתן של אגרות החוב אשר נערכו לטובתו על ידי אילונית.

כמו כן, דוחה הבנק את טענות אילונית בדבר הנזקים, ההוצאות וגביית היתר שנגרמו לה, לכאורה, בגין התנהלותו. אלה הם עיקרי הדברים בתמצית.

עם זאת, ולנוכח העובדה כי מדובר בתיק הכולל 6 ארגזים המכילים, בין היתר, 3 קלסרי מוצגים, אלפי עמודי פרוטוקול אשר עליהם נפרשו עדויותיהם של 15 עדים, וסיכומים המחזיקים מאות עמודים, נראה כי מן הראוי לפרוש את היריעה העובדתית הנוגעת להליכים שבפניי.

2.        תאור הצדדים, השתלשלות ההליכים עד לאיחוד הדיון ועיקר טענות הצדדים

ראשיתו של התיק האזרחי בתובענה אותה הגישו מר יצחק דיין (להלן: " דיין") ושלוש חברות בבעלותו ובשליטתו (להלן: " קבוצת דיין"), כנגד הבנק וכנגד אילונית בחודש אוגוסט 2001 (להלן: " התובענה המקורית").

בעלי המניות באילונית הם קבוצת דיין וקיבוץ אילות (להלן: "הקיבוץ").

במסגרת התובענה המקורית התבקש בית המשפט לאשר לקבוצת דיין לנהל את התביעה שהגיש כנגד הבנק גם כתביעה נגזרת בשם אילונית, בטענה כי הקיבוץ החליט שלא לתבוע את הבנק מחשש שהבנק ינסה לממש את בטוחותיו בפרוייקט.

בספטמבר 2001- כחודש לאחר מועד הגשתה של התביעה- הוגשה בקשת הכינוס על ידי הבנק (פש"ר 1764/01).

בבקשה נאמר כי חוב אילונית לבנק עומד על סך של כ- 156 מיליון ש"ח.

עוד נאמר, בין היתר, כי הסכמת הבנק למתן ליווי לפרוייקט התבססה בין היתר על מערכת מצגים שהוצגה בפניו. בעת שנתן את הסכמתו לליווי הפרוייקט התייחס הבנק גם לעלויות הפרויקט וגם למקורות המימון שיידרשו להקמתו. בהסכם הליווי (מ- 96') נאמר כי הבנק הסכים למימון חלקי של הפרויקט כאשר אילונית היתה אמורה לגייס מקורות מימון אחרים -הון עצמי, מענקים של מרכז ההשקעות ומכירה מוקדמת של יחידות נופש במלון.

עם זאת, בסוף 1996 התחוור לבנק כי המציאות שונה מן המצגים שהוצגו כלפיו, במובן זה שמסגרת האשראי נוצלה במלואה ואף מעבר לכך ואילו הפרויקט נעצר בשלבי בנייה וחסר את המקורות הכספיים אשר נדרשו להשלמתו. עוד נטען כי בהסכם ההבראה שנערך בין הצדדים בשנת 1998, אישרה אילונית כי חובותיה והתחייבויתיה לבנק עומדים על סך 51,481,254 מליון ש"ח, בתוספת חבות בגין ערבויות שהנפיק הבנק לרוכשי יחידות נופש בסך 3,635,228 ש"ח ובסה"כ אשראי כולל של 55 מליון ש"ח.

הבנק טען כי בהסכם ההבראה התחייבה החברה כי בתוך 6 חודשים ממועד חתימת הסכם ההבראה יצורף לחברה שותף שיזרים לחברה הון עצמי נוסף, כך שהחוב לבנק לאחר הזרמה זו לא יעלה על 16 מליון דולר.

לטענת הבנק, תניה זו של הכנסת שותף והגדלת ההון העצמי היתה תניה יסודית בהסכם ההבראה, על פיו נקבע כי תקציב הפרוייקט לא יעלה על כ- 128 מיליון ש"ח ומסגרת האשראי הבנקאי שתדרש להשלמת הפרוייקט לא תחרוג מסך של 80 מיליון ש"ח.

עוד נקבע בהסכם ההבראה כי אם תוך 6 חודשים לא ייחתם הסכם עם משקיע - יהיה הבנק רשאי לממש בדרך של אכיפת שעבודים או בכל דרך אחרת שימצא לנכון - את כלל נכסי אילונית או מי מהם.

החברה התחייבה כי במהלך תקופת השלמת בנית המלון עד תחילת הפעלתו תזרים לבנק כספים ע"ח פרעון חובה באופן שסמוך למועד תחילת הפעלת המלון יעמוד חוב החברה לבנק על סכום שאינו עולה על 16 מליון דולר.